תביעת דיבה דורשת הגנה משפטית, לא שתיקה

התגובה הראשונה לתביעת לשון הרע משפיעה על המשך ההליך. אנו בוחנים את הפרסום בשלמותו, את ההקשר ואת זהות הקהל, ומפרידים בין טענה עובדתית, הבעת דעה, ביקורת לגיטימית ופרסום חוזר. גם סכום תביעה גבוה אינו מוכיח אחריות או הופך את התביעה אוטומטית לתביעת השתקה.

ממפים את מועדי ההמצאה והתגובה, את הסעדים המבוקשים ואת החשיפה האישית והעסקית. לפני מחיקה או תגובה פומבית משמרים את התוכן המקורי, הקישורים, מועדי הפרסום וההתכתבויות, כדי לא לפגוע ביכולת להציג תמונה ראייתית מלאה.

בבקשות לצווי מניעה, מחיקת תוכן או צווי עשה אנו בוחנים את דחיפות הבקשה, מאזן הנוחות, התשתית הלכאורית ומידתיות הסעד. מגיבים במועד, מבקשים התאמות או עיכוב כשיש בסיס לכך, ושומרים על היכולת להציג את ההגנה בלי להרחיב את הפרסום המזיק.

בתביעה בעלת מאפייני השתקה נבחנים פערי הכוחות, העניין הציבורי, סכום התביעה וההתנהלות. בקשה לסילוק על הסף או להוצאות מחייבת בסיס עובדתי ומשפטי ממוקד; היא אינה מחליפה כתב הגנה ואינה מבטיחה סיום מוקדם.

הייצוג כולל ניסוח כתב הגנה, גילוי מסמכים, הכנת תצהירים וחקירות נגדיות שבוחנות את ההקשר, אמינות העדים והנזק הנטען. במקביל נשקלות אפשרויות להסדר או תיקון פרסום, בהתאם לאינטרס של הלקוח.

פוסט מקורי, שיתוף בפייסבוק, תגובת לייק והעברת הודעה בוואטסאפ אינם פעולה משפטית זהה. אנו בודקים מי פרסם, למי הגיע התוכן ומה הייתה התרומה להפצה. ניהול קבוצה לבדו אינו קובע אחריות אוטומטית לכל הודעה של חבריה.

לצד ההגנות נבחנים היקף החשיפה, ראיות לנזק וההקלות שבסעיף 19, לרבות ציון המקור בפרסום חוזר, אמונה באמיתות הדברים וצעדי תיקון או הפסקת הפצה. תקרת פיצוי סטטוטורית אינה סכום מובטח, ומחיקה אינה מאיינת בהכרח אחריות שכבר נוצרה.